החילוניות המדומיינת של אווה אילוז
ניפוץ תבניות שווא המגדירות גבולות מדומיינים של דתיות וחילוניות.
טקס דתי בכנסייה בהוואנה, קובה (צילום: יהושע טרטקובסקי).לכבוד החגים הממשיים ובאים, חשבתי שזהו זמו מתאים להגיב קצרות למאמרה של אווה אילוז בהארץ מלפני חודשים שבה היא טוענת שלחילונים יש תורה משלהם שעדיפה על זו של הדתיים וכי עליהם להיות גאים בה. אך לא רק שמאמרה מנותק מהמציאות החילונית בארץ ובחברות אחרות בעולם ככלל, אלא שמאמרה לוקה בהשלכה על המציאות שאיננה קיימת כפי שהיא מציגה ואי לכך באמונה עיוורת, בעוד שהיא רואה את גדלות החילוניות בהיעדר אמונה.
http://www.haaretz.co.il/
בעוד שאווה אילוז מגנה על החילוניות בחירוף נפש הרי שהחילוניות שהיא מגנת עליה לא קיימת אצל רוב החילונים. אילוז טוענת כי לפי החילוניות:
א. אדם צריך לדעת לבחור בכוחות עצמו. אך האם האדם החילוני בוחר בכוחות עצמו או שמדובר בפנטזיה של הכותבת על אדם אידיאלי שאינו קיים לרוב? לכאורה בעולם החילוני האדם צריך לבנות לעצמו לחלוטין את עולמו בכוחות עצמו. אך הנטייה האנושית בכל חברה היא ללכת אחרי הרוב, הן בשירות בצבא ששולט על אוכלוסייה עצומה, בבחירת תחום הלימוד (תחום ריווחי), הן בבחירת המקצוע, והן בשאר התחומים כמו מקום מגורים או שייכות פוליטית. דהיינו, לא רק שהאדם חייה חברתית מיסודו ולכן יושפע מאחרים, אלא שבעולם החילוני הישראלי אומנם אין את הדוגמות הדתיות אבל יש דוגמות אחרות כמו ציונות, לאומיות וקפיטליזם ניאוליברלי. ככלל רוב האנשים מתפתים לבחור לפי מה שנוח וזמין ולא תמיד בוחרים את מה שיטיב להם לטווח ארוך.
ב. לחיות את ההווה: ע”פ אילוז, האדם החילוני חי את ההווה ונהנה מהחיים בעוד שהאדם הדתי חי בציפייה לעולם הבא. אך האם כך הם פני הדברים? הדת או כל פרקטיקה תרבותית אחרת כמו מוסיקה וכדומה למעשה חייה את ההווה. אולי אצל הנצרות האוונגליסטית יש נטייה להתמקד עולם הבא, אך רוב הדתות המזרחיות, כולל היהדות, האיסלאם, והנצרות האורתודוקסית והקתולית, כוללים פולחנים בהם האדם מתמקד אך ורק בהווה. מטקס הקידוש וההבדלה עם הנר, למצוות המעשיות האחרות, ועד להשתחוויות במסגד או לטקסים בכנסייה באווירה שכוללת בשמים ונרות שרק עוזרים להתמקדות ברגע הנוכחי. דווקא האדם הקפיטליסטי,שאליו אין אילוז מתייחסת מכיוון שהיא מעדיפה ליצור אדם חילוני אריאטיפי שאינו קיים במציאות לנסח את רוב התכונות השליליות לאנשים הדתיים , שאין לו מערכת אמונה אחרת, חי בציפייה לעתיד ולרווח עתידי, ועסוק בטרדות המחר. אמנם ייתכן שהאדם הדתי חי בציפייה לשכר ועונש עתידיים ואינו חופשי לנהוג כרצונו, ובמקרה זה אילוז אכן צודקת. אך הדת יכולה לאפשר גם לחיים משמעותיים יותר בהווה מאחר שאדם דתי מאמין שאלוהים ידאג לחלק מהבעיות מאחר לא הכל בידי האדם ולכן הוא משוחרר לכאורה מדאגות כיצד דברים יסתדרו.
ג. להביט קדימה לתקווה: כמובן שאין לחלונים מונופול על התקווה.
ד. להטיל ספק בכול: גם דתיים מטילים ספק אבל לא באקסיומות מסויימות בדיוק כמו שחילונים לא מטילים ספק בקפטילזים, בערכי המדינה וכו. כלומר כופי שנאמר למעלה לכל חברה יש דוגמות משלה.
ה. להיות מודעים למוגבלתינו: משותף הן לדתיים והן לחילונים, אך רבים האנשים החילונים והדתיים כאחד המקדשים את האגו ומאמינים שהם כל-יכולים.
ו. להיות ה”אחר” ולהרגיש את מצוקותיו. חבריה של חברה סגורה, בין אם היא דתית או חילונית, בה האדם לא מודע לחברות אחרות, ייתקשו להבין את עולמו של “האחר”. עם זאת, הישראלים בני מעמד הביניים ולמעלה מכך שאינם בני עדות המזרח, מצויים כבר בעמדה פריווליגית בתחומים רבים, ומכאן שעצם היותם חילונים לא אומר כלל וכלל שבכיכולתם להבין את “האחר” בין אם הוא פלסטיני או מזרחי.
ז. לחיות את המשבר התמיד: משבר אינו יכול להיות תמידי מאחר שהוא נגמר באיזשהו שלב ונהפך לסטטוס-קוו נוח גם אם הוא נשאר בסימן שאלה ולא בא על תשובתו. נראה שהיתרון של משבר הוא מכך שהאדם מוצא תשובות טובות יותר לשאלות שהתשובות הראשונות לא סיפקו. אומנם כדי להמשיך ולצמוח על האדם לנוע ממשבר לתשובה ומתשובה למשבר, כדי שלא ייתקע בתשובה הראשונית אלא ימשיך ויאתגר את עצמו. ואכן, דרך חיים שלא מעודדת שאלות על נורמות קיימות איננה חיובית ואיננה תורמת לצמיחת האדם. אולם לא ברור מה היתרון של משבר תמידי ללא תשובה כלשהיא מלבד זאת שהיא מעניקה לאדם ענווה במגבלות יכולותיו להבין.
גם בדת, יש אסקולות שונות לגבי איך להתייחס למשבר מהם אילוז מתעלמת. למשל ביהדות, רבי נחמן מברסלב שע”י המשבר האדם עולה לרמה גבוהה יותר שלא יכל להגיע אליה קודם לכן.
אילוז למעשה מקדשת את החילוניות בייחוסה אליו תכונות שאינן בהכרח קיימות ושלא עומדות במבחן המציאות. בכך היא רואה את החילוניות בעיניים מאמינות. אך החילוניות כשלעצמה ללא תחליף אידאי כשלהוא היא רק “ריק” שאיננה בעלת תוכן כשלעצמה ובוודאי שלא בהכרח בתכונות שאותן משבחת אילוז כתכונות חילוניות.
זה שלכאורה החילוניות נותנת מתן חופש לאדם לבחור את דרך חייו זהו דבר חיובי מכיוון שגדולת האדם היא בכך שלמעשיו יש משמעות כל עוד הם נעשו מתוך חופש בחירה ולא מתוך כפייה. אך החילוניות הנייטרלית שאותה אילוז משבחת לא קיימת בישראל ולא ברוב החברות, מכיוון שלכל חברה יש מערכת אמונות משלה, בין אם היא חשיבות החופש (החופש השלילי ולא החיובי, דהיינו freedom from ולא freedom for), קפיטליזם, צריכה, סוציאליזם, קהילתיות, שבט או דת.
